סיפורו של קיבוץ אילון – סיפור של מוסיקה
- דפנה גרינשפן
- לפני יום 1
- זמן קריאה 6 דקות
קיבוץ אילון שוכן בגליל המערבי מעל נחל בצת וסמוך לקיבוץ חניתה. זהו יישוב חומה ומגדל שביסס לאורך השנים את פרנסתו על חקלאות, על מפעל המתכת "עשת אילון" ועל מפעלים אחרים. משחר הקמתו הולך לפניו שמו של אילון בתחום המוסיקה. במאמר זה נספר על המוסיקה השזורה בתולדותיו.
אם תרצו ללמוד על מידת חשיבותה של המוסיקה בקרב דור המייסדים של אילון, כדאי לדעת שבאחת האספות הראשונות התחבטו החברים והחברות האם לרכוש טרקטור או פטפון. בתום האספה החליטו לרכוש את הפטפון וכשהוא הגיע מיקמו אותו בחדר התרבות שהיה בית האבן הראשון בקיבוץ. הם רכשו גם פסנתר בימים ההם כשהתקציב לרכש מזון היה מצומצם והתפריט של הארוחות היה דל.
ותיקי היישוב מספרים שהמוסיקה תפסה מקום מרכזי בחיים החברתיים של הקיבוץ עוד בתקופה שלפני העלייה לנקודת הקבע, כשהמייסדים עברו הכשרה בפתח תקווה מטעם תנועת השומר הצעיר. הם היו מבלים אז בריקודים עד שעות הלילה המאוחרות ושרים שירים יהודיים ושירי עם רוסיים.
בהכשרה בפתח תקווה התאחדו שני גרעינים. האחד הוקם ב-1935 והיה מורכב מכמה עשרות צברים וצבריות. הקיבוץ הארצי כינה אותו "גרעין ארץ ישראלי ב'" כדי להבדילו מהגרעין הראשון של התנועה שהקים את קיבוץ תל עמל. בני ובנות הגרעין השני הגיעו לפתח תקווה בהדרגה בשנים 1939-1936. הם היו אנשי תנועת השומר הצעיר שהתקבצו יחדיו מערים שונות בפולין ובליטא. רובם היו משכילים והיו בקרבם מוסיקאים בעלי כישרונות בנגינה ובשירה. כבר בפתח תקווה הקימו שני הגרעינים ביחד מקהלה שהרפרטואר שלה התבסס על מוסיקה קלסית.
לאחר שהגרעינים התאחדו הם עלו יחד לנקודת הקבע באילון ב-24 בנובמבר 1938 וחידשו מייד את פעילותה של המקהלה. הופעתה הרשמית הראשונה התקיימה בחגיגת הנטיעה של הכרם הראשון בקיבוץ. במעמד חגיגי זה שרה המקהלה את היצירה "מסכת לימי המצור והדמים" שכתב המלחין ומנצח המקהלות הנודע באותם ימים יהודה שרת. יהודה היה אחיו של משה שרת, לימים ראש הממשלה השני של ישראל. מנצח המקהלה וחבר הקיבוץ דב ירמיה (ירמנוביץ') שהשתייך לגרעין של הצברים כתב בזיכרונותיו על הופעתה הבלתי נשכחת של המקהלה בכרם: "המסכת הושרה בדבקות שאינני זוכר כמוה בתולדות הופעותינו באילון... חשתי אותו יום התרוממות רוח של אדם שהוא חלק ממעשה אנושי גדול. חלקי המוסיקלי בדבר גרם לי תחושת סיפוק ואושר..."
לאחר מלחמת העולם השנייה ונדודים רבים התקבצה בפולין קבוצה של שורדי ושורדות שואה שהקימה את גרעין נתיב הגאולה בחסות תנועת השומר הצעיר. עם עלייתו לארץ של גרעין זה שלח אותו הקיבוץ הארצי לעבור הכשרה בקיבוץ גן שמואל. משם עבר הגרעין ליישוב הקבע שהוקצה לו באילון. בשלב זה אילון כבר היה לקראת סוף העשור הראשון להקמתו והיה זקוק לידיים עובדות ולביסוס כוחו הכלכלי. עם הגעתם לאילון נרתעו אנשי הקיבוץ ילידי הארץ מהמאפיינים הגלותיים שהביאו איתם אנשי נתיב הגאולה ה"גליציינרים" דוברי הפולנית, הרוסית והיידיש. התייחסות כזאת לגרעין לא הייתה ייחודית לקיבוץ אילון והיא שיקפה יחס לעיתים מתנשא שרווח אז בארץ כלפי ניצולי השואה העולים החדשים.
אנשי נתיב הגאולה הצליחו להתגבר על חבלי הקליטה ועד מהרה נטמעו בחיי הקיבוץ, השתלבו בענפי המשק השונים והתברגו לתפקידי ניהול וריכוז הענפים החקלאיים. תרומתם המוסיקלית לקיבוץ ביטאה את השתלבותם החברתית המוצלחת ובסופו של דבר אף העלתה את קרנם בקרב הוותיקים. הם הצטרפו למקהלה של הקיבוץ שמנתה כבר כמה עשרות זמרים וזמרות, ועשרה גברים מהגרעין הקימו מקהלה קטנה שהחלה להופיע בחגיגות ובטקסים של הקיבוץ. המקהלה שהתאפיינה בקולות טנור ובס גבריים ומרשימים זכתה לפופולריות רבה בקיבוץ ורכשה לעצמה מעמד של כבוד ביישוב. בקיבוץ כינו את הלהקה בחיבה מקהלת הכיס, כינוי ששיקף את גודלה הקטן כאילו ניתן היה לשים אותה בכיס המכנסיים. איש הגרעין שמואל ניר, נגן קונטרבס ולימים חבר בתזמורת הקיבוצית הארצית, היה המנצח של מקהלת הכיס. כמו שאר המוסיקאים באילון הוא שילב בין עולם העבודה לעולם המוסיקה. בחיי היום יום שימש כוורן ואף הפך מומחה ארצי לדבורי דבש ולכוורות. בתחום המוסיקה ניצח על המקהלה וליווה בנגינת מנדולינה את הזמרים ששרו שירי עם רוסיים ושירים ישראליים.
סדר הפסח באילון נחשב אירוע מוסיקלי מרכזי בקיבוץ שבו אנשי המקהלות השונות היו מופיעים לפני הקהל במתכונת של הופעה אינטראקטיבית. הקהל שמנה מאות אנשים בני המקום ואורחיהם היה מתאסף בחדר האוכל שבו התקיים הסדר. הפעוטות והתינוקות היו נשארים לישון בבתי הילדים בהשגחת המטפלות. בסדר השתתפו ילדים מכיתה א' ואילך ולכולם היה תפקיד קבוע: הילדים מכיתה א' היו אחראים לשאול את הקושיות בפני הקהל. לשם כך הם עשו חזרות רבות מבעוד מועד לקראת ההופעה בהדרכת הגננות והמורים למוסיקה. הם היו עולים על הבמה, שרים את השאלה "מה נשתנה?" והקהל היה משיב להם לפי הטקסט והלחן המוכרים בהגדה המסורתית. ילדי כיתה ג' בעלי הקולות הדקיקים היו שרים יחד עם המקהלה הגדולה את "הפתיחה לליל הסדר" – השיר הפותח בהגדה בנוסחה הקיבוצי ואת הפיוט "גשם חלף" משירת ספרד על בוא האביב בליווי כלי נגינה ברקע.
בעיצומו של הסדר נשמע קולו העמוק של הסולן המקומי אביגדור רובינשטיין ששר בסגנון ספיריטואל יחד עם הקהל את "מהר משה צווה פרעה". מקהלת הכיס הייתה אחראית לשיר את ה"חד גדיא" המסיים את ההגדה. גם כאן הייתה מתכונת קבועה וידועה מראש. כל זמר במקהלה היה שר סולו בית מתוך השיר והקהל היה מצטרף לפזמון.
המוסיקה תפסה מקום חשוב במערכת השיעורים ובחינוך המשלים של הילדים. המורים המקומיים לימדו ריתמיקה ונגינה, כל הילדים ניגנו בחלילית, ומי שהצטיין עבר לנגן בפסנתר ובכינור. הדגש אמנם היה על לימודי מוסיקה קלסית אך המורה למוסיקה האמריקאי שהגיע מקיבוץ סאסא חשף את הילדים גם לג'אז ולמוסיקה אמריקאית שנחשבה אז "מקולקלת".
כשילדי בית הספר היסודי בקיבוץ בגרו ועברו ל"מוסד" – הכינוי לבית הספר הפנימייתי של שכבת תלמידי התיכון, היו מציינים מדי שנה את האירוע בהופעת חליליות לצלילי סימפוניית הצעצועים. רבים מתלמידי התיכון ניגנו בתזמורת במנדולינות, בכלי נשיפה ובכינור ולמדו בשיעורי המוסיקה את האופרות הקלסיות אאידה וחליל הקסם בהנחיית המורה האגדי מסאסא.
בד בבד נערכו בקיבוץ הופעות של בעלי כישרונות מבוגרים:
חבר הקיבוץ עודד פנחסי שלימים מונה להיות עורך תוכניות בקול ישראל הקים בשנות השישים מקהלה נוספת שכונתה מקהלת הח"ץ (החטיבה הצעירה). הח"ץ היה הכינוי שנתנו ביישוב לצעירים ולצעירות משוחררי צבא שחזרו לקיבוץ. עודד פנחסי ניצח על המקהלה והקליט עימה מחרוזת שירי אביב בקול ישראל. ההקלטה הושמעה ברדיו מדי שנה לקראת חג הפסח לגאוות חברי אילון.
רביעייה מקומית של נגנים נהגה לקיים ערבי מוסיקה קלסית במועדון הסנדוויץ' שפעל בקיבוץ. ההרכב כלל את יוסי להב בקלרינט, רחל חרמוני בחליל, רון אדר בצ'לו והדס רוזוליו בפסנתר. לצידם נהג להופיע ביישוב בחגים ובאירועים הרכב ווֹקָלִי שנקרא השלישייה שבו השתתפו חברי הקיבוץ יותם כהן, אלכס רובינשטיין וגלעד שיבא. יותם כהן מתוך השלישייה הפך לימים זמר אופרה מוכר ומוערך בישראל ובעולם.
בשנות השבעים התקיימו בקיבוץ ערבי זמר שהוקדשו לשירי המשוררים והמלחינים נתן יונתן, סשה ארגוב ונתן אלתרמן וכן ערב שירי הזמר אריק איינשטיין. הזמרת צילה דגן סייעה בהפקתם של אירועים אלה.
בשנת 1963 חגג הקיבוץ 25 שנים לעלייתו על הקרקע בחיזיון אורקולי דרמטי שכונה שורש בסלע. האירוע שִׁחְזר את יום הקמת החומה והמגדל של היישוב ונחשב הפקת ענק באותם ימים. הקיבוץ ערך את האירוע בחיק הטבע בגבעות נחל חמדן הסמוכות לאילון. עודד פנחסי היה המפיק המוסיקלי והשתתפו בו כל הכישרונות המקומיים בקיבוץ – שלוש המקהלות, שחקנים, רקדנים, זמרים, נגנים וקריינים. אורח הכבוד היה זלמן שזר, הנשיא השלישי של מדינת ישראל.
בשנות התשעים חלה קפיצת מדרגה במעורבות הקיבוץ במוסיקה עם הקמתו ב-1990 של המרכז למוסיקה קשת אילון. מרכז זה שם לו למטרה לטפח נגני כלי קשת ולסייע להם בתחילת הקריירה שלהם. מדי שנה ערך המרכז באילון קורס קיץ לנגנים צעירים שהתקבצו יחדיו מהארץ ומכל רחבי העולם. חבר הקיבוץ גלעד שיבא שעסק באותן שנים בהוראת מוסיקה ובניצוח על מקהלת הקיבוץ רתם את הקיבוץ למיזם הייחודי יחד עם מוסיקאים נוספים מישראל. הקיבוץ העביר לרשות המשתתפים חדרים לקיום חזרות ודירות למגורי הסטודנטים והמורים. מי שהיה מסתובב באותם ימים ברחבי הקיבוץ היה שומע את הכנרים הצעירים מנגנים מחדרים שונים וזוכה לקונצרט מזדמן. לאחר שקורסי הקיץ של קשת אילון התבססו, הפכו למסורת של קבע ורכשו מוניטין בין־לאומי, הוקמה עמותה ציבורית לניהול המיזם ולגיוס תרומות להקמת קמפוס למגורים, אולם קונצרטים וקפיטריה. אלה הוקמו על שטח של 28 דונם שתרם הקיבוץ מאדמותיו.
במלחמת חרבות ברזל התפנה הקיבוץ מיוזמתו ובעידוד המועצה האזורית מטה אשר. היה זה הפינוי השני שחווה הקיבוץ בתולדותיו. קדם לו הפינוי של ילדי הקיבוץ ללא הוריהם ב-14 במאי 1948 לחיפה. הילדים שבו לקיבוץ רק לאחר שהגליל נכבש במבצע חירם בנובמבר 1948. בחרבות ברזל מנתה אוכלוסיית הקיבוץ מעל אלף איש והיא התפנתה בשתי קבוצות גדולות. קבוצה אחת שמנתה את רוב המשפחות עם הילדים התפנתה לבית אלפא בעמק חרוד והתמקמה באתר הצימרים של הקיבוץ. קבוצה שנייה התפנתה למלון בשדה בוקר ולאחר מכן עברה לקיבוץ נחשולים בחוף הכרמל. קומץ משפחות מצאו פתרונות דיור עצמאיים באזור המרכז. הקיבוץ עצמו כמעט ולא ניזוק במלחמה בזכות מיקומו הטופוגרפי. כיתת הכוננות וכמה עשרות מעובדי המשק נשארו בקיבוץ כדי לשמור על הקיים. מיזם קשת אילון נאלץ להקפיא את פעילותו באילון וקיים את קורסי הקיץ בספרד. בקיבוץ מקווים שבקיץ 2025 יוכלו להתאחד מחדש ביישובם עם תום שנת הלימודים והרגיעה הביטחונית המיוחלת בגבול הצפון. נאחל כי משאלתם תתגשם במהרה ושצלילי המוסיקה ישובו להישמע באילון.
תודה לאביגיל אופיר ולרוני אשל שסיפרו לנו על תולדות המוסיקה באילון לצורך מאמר זה. אביגיל ורוני הן חברות הקיבוץ, אחיות, ובנותיו של המוסיקאי דב ירמיה, ממייסדי הקיבוץ ומהדמויות המרכזיות שפיתחו באילון את תחום המוסיקה.
נוסף על הראיונות, התכנים שפורטו במאמר זה והתמונות המופיעות בו לקוחים מהפרק "קיבוץ של מוסיקה", פרי עטה של אביגיל אופיר, המופיע בספר "אילון של אנשים 1938-2018". הספר יצא לאור באילון ב-2018 לרגל ציון שנת השמונים להקמתו של הקיבוץ. חברי המערכת שהפיקו את הספר: דבורה נבו, דורית גרינברג, סימה שמעוני, ענבה גצוב, רוני אשל, רינת אדלר, תלמה להב.
התמונות בספר באדיבות ארכיון אילון.
כתיבה ועריכת לשון: דפנה גרינשפן, hidagn@gmail.com