מגבעות זייד לאור הנר
בשנת 1943 הוקם על אדמות עמק יזרעאל הירוקות, בין עתיקות בית שעריים לקרית טבעון, קיבוץ חדש: גבעות זייד. אדמותיו של הקיבוץ הן הגבעות בהן התיישב ב-1926 אלכסנדר זייד - איש ארגון "השומר" והעליה השניה. זייד, שנודע באומץ ליבו ובתרומתו להגנה על הישוב היהודי המתחדש, עלה לארץ ב-1904, ונמנה עם מייסדי כפר גלעדי. לאחר שנקלע לעימות עם חבריו בקיבוץ וב"גדוד העבודה", נעשה לשומר יערות של הקרן הקיימת לישראל במערב עמק יזרעאל. ב-1938, בעיצומם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נורה זייד למוות בקרבת ביתו ממארב. על הקבר שלו הוצב פסלו של זייד, רוכב על סוסתו, משקיף על מרחבי העמק; סיפור חייו של זייד נטמע בתוך האתוס של תנועת העבודה.
עד 1950, רבים מחברי קיבוץ גבעות זייד עזבו אותו, וכעבור שנה הגיעה למקום קבוצה של צעירים, בוגרי גורדוניה, שעלו מארגנטינה. גורדוניה הייתה מהתנועות המשמעותיות והפעילות ביותר באמריקה הלטינית, והעלתה ארצה גרעינים רבים מארצות אלה, שמילאו קיבוצים רבים בבני היבשת. כדי להכיר את סיפורו של קיבוץ אור הנר, יש להכיר גם את סיפורה של תנועה זו.
גורדוניה התגבשה כתנועת נוער עממית – חלוצית – סוציאליסטית, שראתה את עצמה כממשיכת דרכה של מפלגת הפועל הצעיר ושאבה את השראתה ושמה מדמותו של א"ד גורדון, שעל פי משנתו קיים קשר בין חיי האדם ועבודתו ובין חיי האומה ואדמתה. גורדוניה דגלה ביישוב ארץ ישראל תוך הדגשת ערך העבודה העצמית וחינוך האדם להגשמה וציונות. החניכים למדו את השפה העברית ובוגריה התארגנו לקראת עלייה לארץ ישראל, השתלבות בקבוצות הקיימות בארץ והקמת קבוצות חדשות.
בוועידת גורדוניה הראשונה בדנציג, בשנת 1928, נתקבלו העקרונות הבאים: בניין ארץ ישראל כמולדת לעם, יצירת עם עובד בארץ ישראל, עבודה עצמית ותרבות עברית; ובנוסף הקביעה כי "הנוסח המקובל של מלחמת מעמדות, כדרך כוללת להגשמת הסוציאליזם, אין בכוחו להקיף את הגיוון העשיר בדרכי הגשמת הסוציאליזם" - ובכך נבדלה התנועה מן הדבקות במרקסיזם, שאפיינה את השומר הצעיר.
שלושה עשר עקרונות חרטה גורדוניה על דגלה: הווה מתקרב לטבע וקשור בו; "הווה מכניס לחייך וסביבתך הרמוניה ופשטות של איש-העבודה"; "הווה מסתכל בפני המציאות כדי להבינה בלא כסוי-פנים"; "הווה שומר על עצמאותך אך מקשיב לדעות אחרים"; "הווה מגשים את העברית למעשה יום-יום"; "הווה נאמן ומסור לתנועת גורדוניה, אחראי בעד עתיד העם וגורל בניין המולדת"; "הווה איש העבודה היצירה וההגשמה"; "הווה מרגיש את עצמך סולידרי עם הסובלים והמנוצלים בחברה הנוכחית"; "הווה מתקומם נגד הרע והעוול ונלחם בעד הצדק החברתי והיושר האנושי"; "הווה מכוון את מחשבותיך ואת מעשיך בחיי יום-יום לאור התכלית המוסרית, החברתית לעם והאנושיות, באשר אין המטרה מקדשת את האמצעים".
בין 1950 ל-1951 מצטרפים לקיבוץ, בשלושה גרעינים, כמעט מאה בוגרי תנועת גורדוניה-מכבי צעיר - שהתאחדה מאז עם דרור וזכתה לשם "איחוד הנוער החלוצי" - ומנסים להעמיד את ההתיישבות במקום על רגליה. רוב חבריה קיבוץ החדשים מגיעים מארגנטינה, ונוספים ממדינות אחרות באמריקה הלטינית כמו צ'ילה, אורווגואי ובוליביה.
חברי הקיבוץ מחזיקים בגבעות זייד ב-3,300 דונמים, שלא מספיקים לפרנסתם, ומצבו הכלכלי של הקיבוץ הולך ומחמיר - כשהוא כורע תחת עול החובות שהותירו אחריהם המתיישבים הראשונים. לא היה מנוס מנטישת המקום, אך חברי הקיבוץ לא אמרו נואש: ב-1957 הם מקימים את אור הנר, בין הקיבוצים ברור חיל וארז, על אדמות חקלאיות של הכפרים הערביים שהיו באיזור לפני הקמת המדינה - נג'ד, סומסום ובריר. הדבר מתאפשר הודות לשיתוף פעולה עם גרעין ישראלי של בוגרי הנוער העובד וגרעין של בוגרי "הבונים" מאמריקה הלטינית. הקיבוץ החדש, אור הנר, מונה כבר בעת הקמתו 120 חברים, כשמחציתם יוצאי אמריקה הלטינית ומחציתם צברים, כשמתוכן - כ-40 מספר - בני גרעין "צלצח" של הנח"ל. השם ניתן לקיבוץ על ידי ועדת השמות הממשלתית, ביוזמתו של זאב וילנאי, זכר למה שנכתב בתלמוד הבבלי: "קול ריחיים בבורני, אור הנר בברור חיל". קול ריחיים ואור הנר היו סימנים מוסכמים לקיום מצוות שנאסרו בימי השלטון היווני - ברית מילה, חופה וקידושין; ומאחר וכבר קם ברור חיל, אך ראוי להזכיר את אור הנר.
בחוברת שהוצאה בתחילת שנות האלפיים ומתעדת את דבריהם של ראשוני הקיבוץ על ראשית ימיו, מספר שלמה אשכנזי, שעלה לארץ יחד עם הגרעין הארגנטינאי: "למעשה היינו כארבע שנים בגבעות זייד. בשנה השניה כבר נוכחנו לדעת שאין עתיד כלכלי למקום: משבצת מצומצמת, תנאי קרקע קשים במיוחד, חלק מהשדות הפוריים העמק היו רחוקים מהבית… היו לנו ויכוחים אינוספיים מה לעשות. מצד אחד הוותיקים עמדו על כך שיש לפנות את המקום ויהי מה. אנחנו הצעירים יותר, אשר חלמנו זמן רב להקים ישוב חדש, דרשנו לפנו אל המוסדות המיישבים בתקווה שיבואו לקראתנו.
"רצינו להקים את האדם החדש, החלוצי", מספר אשכנזי, "שעובד את האדמה ומקים גם מבנה חברתי חדש, לא רק לנו בקיבוץ, אלא גם בשביל האחרים. המקום הזה לא אפשר לנו זאת… התנועה הציעה לנו שני מקומות חדשים להתיישב בהם: אחד באיזור העמקים ואחד באור הנר שבדרום. התרשמנו עמוקות מאור הנר… במחנה נראו בוסתנים. השטחים המעובדים קרוב לבית, מרושתים במים. האיזור מיושב קיבוצים צעירים כמונו, חלקם דרום אמריקאים. הודענו למוסדות שברצוננו לעבור לדרום".
לאחר שקבוצה ראשונה, כוח חלוץ, מתמקמת באיבים הסמוכה לשדרות, המשק כולו עובר דרומה וב-1958 מונחת אבן הפינה לקיבוץ החדש.
באור הנר - מתחילים מחדש
הקיבוץ מתבסס בשנות הקמתו על גידולי ירקות למינים, פלחה, גידולי מספוא, פרדס, רפת ודיר צאן. רמת הדיור גבוהה, במושגים של תחילת שנות השישים - הקיבוץ נהנה מחדר אוכל בנוי מלבנים, נבנות דירות ובהן מקלחת עם מים חמים בכל דירה, ואף מוקם בית תרבות רחב ידיים. במהלך שנות השישים, שנות ההתבססות וחיפוש הדרך בענפי הקיבוץ השונים, הקיבוץ לא קולט כלל ולא מתברך בעולים חדשים; 10 השנים הללו מורגשות, עד ימים אלו, במפת הגילאים של הקיבוץ.
בתחילת שנות השבעים מגיע לאור הנר, לאחר לחצים גדולים על התנועות, גרעין השלמה מארגנטינה, חברי חטיבה ו'. מכאן ואילך, במשך שנים לא מעטות, אור הנר הוא יעד לעולי תנועת "איחוד הבונים" מארגנטינה. באותן שנים זוכה הקיבוץ גם לתנופה כלכלית: גידולים מוצלחים בחקלאות ומצבה הכלכלי המשתפר של מדינת ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים, מרימים את הקיבוץ להצלחה גם בתחום פיתוח הכלכלה והמשק.
באותן שנים מתחילים גם החיפושים אחר מפעל שיתאים לאור הנר על מנת להרחיב את המשק, ובשנת 1975 רוכש הקיבוץ את אורניט - המפעל לייצור ניטים. במשך שנה עובד המפעל באשדוד, ולאחריה המכונות והמפעל כולו עוברים לאור הנר, וחברי קיבוץ רבים עובדים בו. עם סוף העשור ולקראת שנות השמונים הקיבוץ מתקיים על יחידת משק המכילה פרדס, מטע אבוקדו, פלחה, גזר, תפוחי אדמה, כותנה, מספוא, רפת, לול ומפעל אורניט.
ב-1971, כמו בקיבוצים רבים ברחבי הארץ, שאלת הלינה המשפחתית מונחת על השולחן. עשר שנים של ויכוחים ודיונים מגיעות לסיומן כשבמרץ 1981 מחליטה האסיפה על המעבר, ולמרות הקשיים הכלכליים שמתגלים עקב המשבר הכלכלי שפוקד את ישראל כולה - ב-1982 עוברים ילדי הקיבוץ ללינה משפחתית.
עקב היותו של הקיבוץ מרובה בעולי אמריקה הלטינית, קיבל הקיבוץ ב-1981 החלטה ייחודית: לא יתקבלו עוד מתנדבים יחידים, אלא רק קבוצות יהודיות מאורגנות מהעולם. החלטה זו נבעה מתוך הראיה של ההתנדבות כדרך נוספת לקליטה ופעילות ציונית חשובה למדינת ישראל.
אל נא תבכי ארגנטינה, הן לא עזבתיך אף פעם
יחד עם אופיו הישראלי המובהק של הקיבוץ, הוא משמר את אופיו הדרום אמריקאי ותרבות היבשת - בדגש על ארגנטינה. מעלוני הקיבוץ לאורך השנים עולים ניחוחותיהם המעשנים של האסאדו והצ'וריסו, מהמשמעותיים והבכירים שבתרבות הבשר האמריקאית, וכמובן - מקומו של הכדורגל תופס גם הוא נדבך מרכזי בחיים של ארגנטינאים, מימי קדם, דרך מראדונה ועד לימינו אנו, עם ליאו מסי ובקרוב עם ממשיכיו.
כיאה להומור הדרום אמריקאי, שמותיו של עלון הקיבוץ, מוסד חשוב בכל קיבוץ שמכבד את עצמו, משתנה עם השנים; ובעוד בשנים הראשונות הוא נקרא פשוט "עלון אור הנר", ברבות השנים הוא הופך ל"אורון" ומגיע באמצע שנות השמונים ל"אור הנר טיוטה".
לאורך כל השנים נושאים בני הקיבוץ את עיניהם אל השלום, שיאפשר להם לשבת בקיבוץ, לממש את ערכי ההתיישבות העובדת ולחיות את חייהם ללא חשש. כך כותבים חברי הקיבוץ בכל מלחמה ומלחמה, עת הם שולחים, כמו מדינת ישראל כולה, את בניהם ובנותיהם לחזית, מתוך תקווה אחת: השגת השלום. וכך הם גם כותבים לחברי קיבוץ סופה, הקיבוץ הבא שעולה לשטח אחריהם - עשרים וחמש שנה לאחריהם, ליתר דיוק, עם הסכם השלום עם מצרים ופינוי ימית שהוביל להקמת ישוב זה.
"סתלבט בקיבוץ", לא בחצי מחיר - שנות האלפיים והשבעה באוקטובר
במהלך שנות האלפיים תושבי אור הנר, כמו תושבי הנגב המערבי כולו, התרגלו - עד כמה שאפשר - לשגרה של אזעקות, טילים וסבבי מלחמה, וניסו לחיות את חייהם השלווים והשקטים, בכל זאת, למרות הכל ואף על פי כן. הזמר עומר הברון, הידוע בכינויו ג'ימבו ג'יי, תיאר את החיים בקיבוץ בשנים ההן בשיר "סתלבט בקיבוץ":
"יש פה ים שקט
וים התראות
וים דשא
ויש פה גם ים ממטרות
וים שמש
שמשזפת ים לטאות
ויש פה ים ים
ים בריכות
כמה זה לחוץ אז למה עיר
סתלבט בקיבוץ בחצי מחיר"
על אף חוסר השקט שליווה את האיזור בשנים הללו, דבר לא דמה למה שפגש את קיבוצי וערי הנגב המערבי בשבעה באוקטובר, עם פלישתם של אלפי מחבלי חמאס לתוך שטחי ישראל. בניגוד לקיבוצים אחרים, באור הנר כלל לא התרחשה לחימה, וזאת תודות להחלטתו האמיצה של רבש"צ הקיבוץ, יניב קסטנבאום. בחמש הדקות הראשונות למתקפה כבר דווח על בין 8 ל-10 נפילות בתוך שטח הקיבוץ. מתוכן פגיעות ישירות ב-5 בתים. במקביל התקבלה הודעה להקפיץ את כיתת הכוננות. 10 חברי כיתת הכוננות בראשות קסטנבאום התחמשו והתכוננו לתפוס עמדות. התושבים הואו להישאר במרחבים המוגנים בביתם.
בסביבות השעה 6:50 התקבלה ידיעה על חדירת מחבלים לקיבוץ ארז הסמוך, לאחר הלחימה במעבר ארז שהסתיימה מהר מאוד, והחדירה האדירה של כמויות מחבלים ממעבר ארז לקיבוץ ארז. רבש"צ ארז שלא נכח באותה עת בשטח הקיבוץ ועשה את דרכו מירושלים עדכן כי מחבלים נמצאים על גדרות הקיבוץ וכי הם זקוקים לתגבור מידי. קסטנבאום שלח שלושה מחברי כיתת הכוננות של אור הנר לסייע לקרב בקיבוץ ארז.
אחרי רבע שעה צירף שלושה תושבים נוספים שנשאו עליהם אקדח בלבד. חברי כיתת הכוננות של אור הנר ושל קיבוץ ארז ניהלו קרב ארוך וקשה במשך כמה שעות. בין היתר חילצו משפחה מבית שטווח בנשק RPG ונתנו מכת אש על מנת לחלץ פצועים שהיו נצורים סמוך לגדר הקיבוץ. במאמצים משותפים של בני אור הנר וארז, המתקפה על הקיבוצים נבלמה, והמחבלים נותרו מחוץ לשער הקיבוץ.
בהמשך העבירו אנשי אור הנר תחמושת ונשקים נוספים לקיבוץ ארז. במקביל הרבש"צ ו-4 חברי כיתת כוננות נוספים נותרו לשמור על אור הנר. התושבים היו נצורים במרחבים המוגנים במשך שעות ארוכות. חברי כיתת הכוננות של אור הנר נותרו בעמדות לאורך הלילה עד ליום ראשון אחה"צ אז הגיעו כוחות צבא ותפסו כוננות על הקיבוץ.
לאחר המתקפה פונו תושבי הקיבוץ לקיבוץ רמת רחל, ובהמשך - למלון האוריינט בירושלים. בינואר 2024, החליט הקיבוץ ברוב של 70 אחוזים לחזור חזרה לאור הנר. התהליך איטי, קשה וממושך, אך אור הנר יחזור לפרוח ולצמוח, ולהמשיך לקוות לשלום, ולחלום, כמו שג'ימבו ג'יי שר, "חלומות מתוקים על שדות ירוקים, אבל כל הדרכים מובילות לחדר אוכל".
Comments