הסיפור של קיבוץ יד מרדכי מתחיל לפני יותר מתשעים שנים במזרח אירופה. בשנת 1932 הוקמו שני גרעיני הכשרה שיועדו לעלות לארץ ישראל ולהקים קיבוץ חדש - גרעין 'בחזית השרון' בפולין וגרעין 'במעלה' בגליציה. שני הגרעינים עלו לארץ בנפרד בשנת 1935 ועברו הכשרה בקיבוצים משמר זבולון (היום כפר מסריק) וגן שמואל. בשנת 1936 התאחדו לראשונה בפאתי המושבה נתניה והקימו שם את קיבוץ 'מצפה ים' (היום חלק מנתניה), שם שהו עד 1943.
במצפה ים עסקו החברים (כ-140 במספר) בעיקר בעבודות חוץ בנתניה והסביבה - סלילת כבישים, עבודה בפרדסים, עזרה במשק בית ועוד. לצד זאת, הקימו החברים ענף דייג ימי וענף גידול ירקות, ויצרו בסיס להקמת ענפים נוספים ביניהם גידול דבורי דבש, לול ורפת. בנוסף לפעילות החקלאית ובשל מיקומו האסטרטגי של הקיבוץ על צוק מול הים, יכלו החברים לסייע לספינות המעפילים להגיע בשלום לחופי הארץ. הם השתמשו באור חדר הילדים שחלונו פנה לים לשליחת מסרי אזהרה לספינות הקרבות, ובסירות הדיג שלהם לניתוב הספינות אל החוף.
חברי קיבוץ 'מצפה ים' חיו שם במשך שבע שנים, הקימו משפחות וביססו חיי קהילה ומשק, אך השטח שהוקצה להם היה מצומצם מאוד ולא אפשר התפתחות חלקאית. על כן, הם חלמו על מעבר למקום אחר, כזה שיאפשר להם להרחיב ולפתח את הקיבוץ. בשנת 1943 חלומם התגשם כאשר המוסדות המיישבים הקצו להם מקום קבע בחרביה - שטח שנמצא כעשרה קילומטרים דרומית לאשקלון. מטרת המעבר - להיות השלמה למפעל ההתיישבות בנגב המערבי בסמוך לניר-עם וגברעם. ב-5 בדצמבר 1943 נערך טקס העלייה לקרקע וב-1944 הושלמה סופית העברת כל החברים לשטח הקיבוץ החדש.
השנים הראשונות בנקודת הקבע היו מלאות בבנייה והתפתחות - נבנו בתים למגורי חברים, הוקמו בתי ילדים, נבנה מגדל המים (1945), ענפי המשק שהיו קיימים במצפה ים גדלו והונחו יסודות להקמת ענפים חדשים, באותה תקופה התקיימו יחסי שכנות טובה בין חברי הקיבוץ לתושבי הכפרים הערבים מסביב. בכניסה לקיבוץ הוקם צריף מיוחד לרופא שהיה ממוקם מחוץ לשער במטרה להעניק טיפולים רפואיים חינמיים לערביי הסביבה. בנוסף, אחד מהטרקטורים של הקיבוץ הושכר בתשלום לכפרים הערביים על מנת שיוכלו לעבד את שדותיהם.
בשנת 1946 הוחלט לשנות את שם הקיבוץ מ'מצפה ים' ל'יד מרדכי', לזכרו של מרדכי אנילביץ' שנהרג במהלך מרד גטו ורשה. אנילביץ' היה איש השומר הצעיר ומנהיג המרד, שהתרחש רק חודשים ספורים לפני הגעת חברי הקיבוץ לנקודת הקבע שלהם בחירביה.
ב-29 נובמבר 1947 מתקבלת באו"ם ההחלטה על תכנית החלוקה, לפיה שטח ישראל יחולק לשתי מדינות - יהודית וערבית. השטח של קיבוץ יד מרדכי נמצא על פי התכנית במדינה הערבית. מרגע פרסום התכנית היחסים הטובים עם ערביי הסביבה נקטעו לחלוטין, והקיבוץ שהיה מוקף מכל עבר בכפרים ערבים היה מצוי בסכנה. הנסיעות מהקיבוץ למרכז וחזרה הפכו להיות בלתי אפשריות למעט שיירות משוריינות של הפלמ"ח, וחוליות חמושות היו יורות אל עבר הקיבוץ באופן יום-יומי. בסופו של דבר הקשר עם המרכז נותק כמעט לחלוטין והשיירות לא הצליחו עוד להגיע ליד מרדכי. הקיבוץ היה במצור.
ב-14 במאי 1948, יום לפני תום המנדט הבריטי, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. כבר למחרת, עם צאת הצבא הבריטי מהארץ, פולשים הצבאות של מדינות ערב השכנות אל שטח ישראל. קיבוץ יד מרדכי נמצא במיקום אסטרטגי על הדרך מהגבול עם מצרים לכיוון המרכז ותל אביב, ולכן הוא הפך להיות מוקד תקיפה מרכזי עבור הצבא המצרי. ב-19 במאי החל הצבא המצרי לתקוף את יד מרדכי, תחילה בארטילריה ומאוחר יותר בעזרת גדודי חי"ר. הקיבוץ היה מכותר מכל עבר ולא ניתן היה לשלוח אליו תגבורת. במשך חמישה ימים שלמים נלחמו 150 אנשים, עם 75 כלי נשק אישיים, נגד חטיבה מצרית סדירה ומיומנת, והצליחו להדוף שוב ושוב את ניסיונות הצבא המצרי לחדור אל תוך הקיבוץ. בתום היום החמישי לקרבות התברר ללוחמים שללא תגבורת הם לא יוכלו להמשיך להילחם - מצב הנשק היה דל, לוחמים רבים נהרגו ואחרים נפצעו וחלק מהגדרות שנבנו היו מרוסקות לחלוטין. באותו הלילה שבין ה-23 ל-24 במאי הוחלט לנטוש את הקיבוץ, ובאישון לילה יצאו אנשי הקיבוץ בליווי הלוחמים בשיירה לכיוון קיבוץ גברעם. לפני היציאה קברו את ההרוגים בקבר אחים מאולתר שהוסתר היטב בתוך הקיבוץ. העמידה האיתנה של קיבוץ יד מרדכי במשך חמישה ימים עיכבה את הצבא המצרי ואפשרה לצה"ל להתארגן ולאסוף עוד נשק לקראת הפלישה למרכז הארץ. סיפורו של הקרב הזה נהפך לחלק מהאתוס של יד מרדכי ולאחד מסיפורי הגבורה הגדולים והזכורים ממלחמת העצמאות.
לאחר נטישת הקיבוץ התקבצו החברים, תחילה בגן שמואל ומאוחר יותר עברו לחוות עלי קאסם, שם הצטרף אליהם גרעין של חניכי השומר הצעיר מרומניה. לאחר מספר חודשים בהם היו חברי יד מרדכי מנותקים מביתם וממפעלם הקיבוצי, התקיים 'מבצע יואב' ובעקבותיו שוחרר שטח הקיבוץ מידי הצבא המצרי. כבר בחלוף יום, ב-6 בנובמבר 1948, שבו חלק מהחברים אל ביתם והחלו במלאכת שיקום הקיבוץ. בדצמבר של אותה השנה הועברו אלה שנקברו בקבר האחים המאולתר לקבר צבאי על הגבעה הסמוכה לקיבוץ. רק שנה לאחר מכן, בדצמבר 1949, התחסל סופית המחנה בחוות עלי קאסם וכל החברים שבו לביתם שבקיבוץ.
בשנת 1951, לצד מגדל המים שנחרב במלחמת העצמאות, הוקמה אנדרטה להנצחת מרדכי אנילביץ' שנחשפה באופן רשמי ביום הזיכרון לשואה ולגבורה באותה שנה, עם פסל של האמן נתן רפפורט. מאז ועד היום מתקיימת ליד האנדרטה עצרת זיכרון לשואה ולגבורה שחותמת את אירועי יום הזיכרון לשואה. לעצרת מגיעים אלפי אנשים מכל הארץ ונואמים בה נציגי ממשלה, נציגי צה"ל, נציגי התנועה הקיבוצית ובכירים נוספים. מסורת זו החלה כיוזמה של הקיבוץ הארצי בהנהגתו של אבא קובנר.
בשנים הבאות הקיבוץ השתקם מהקרב הגדול וממשיך לגדול ולהתפתח. מגיעים שני גרעינים חדשים לקיבוץ - גרעין מרומניה ב-1949 וגרעין מדרום אמריקה ב-1951. נבנים מבנים חדשים בקיבוץ ביניהם חדר אוכל חדש, בתי מגורים, בית ילדים ומגדל מים חדש שהחליף את זה שנהרס במלחמת העצמאות, ומוקם בקיבוץ בית ספר תיכון.
בשנת 1955 נהרג חבר הקיבוץ שלום שולק וכטל בפיגוע שנעשה על ידי חוליית פדאיון. קיבוץ יד מרדכי הנציח אותו במספר דרכים ביניהן הקמת מגרש כדורסל וקיום טורניר כדורסל שנתי על שמו.
בשנת 1965 נפתח לקהל הרחב אתר 'השחזור' שהוקם על הגבעה ביד מרדכי, מטרתו לשחזר את מאורעות הקרב ממלחמת העצמאות. האתר מציג חלקים מהקרב בעזרת דמויות מתכת בגודל אנושי, המייצגות חיילים. באתר נעשה שימוש בחלק מכלי הנשק המקוריים שבהם השתמשו בקרב, והוא פתוח למבקרים עד היום.
בשנת 1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים, רבים מחברי הקיבוץ מגויסים למילואים ומשתתפים בקרבות. הקיבוץ מאבד במלחמה שניים מאנשיו - יהושע שחורי שנהרג ביום הראשון לקרבות בניסיון להציל חייל פצוע, ודוד ברוך שהיה טייס קרבי ונפל בקרב אווירי ביום הרביעי למלחמה. בשנת 1969 איבד הקיבוץ עוד שלושה מחבריו במהלך מלחמת ההתשה - דוד דטנר, דרורי גלבוע ויעקב קדוש.
בשנת 1968 נפתח לראשונה מוזיאון יד מרדכי לשואה ולתקומה, שמנציח את לוחמי גטו ורשה ואת מגיני יד מרדכי בקרב על הקיבוץ במלחמת העצמאות. המוזיאון הוקם ביוזמתו של אבא קובנר, והוא פעיל עד היום עם כשלושים אלף מבקרים בשנה. ב-1969, שנה לאחר הפתיחה, הגיע דוד בן גוריון לביקור במוזיאון.
ב-1971 מובא חסיד אומות עולם ולדיסלב קובלסקי לקבורה בבית העלמין של יד מרדכי. קובלסקי עלה לארץ עם אשתו - אישה יהודיה איתה התחתן במהלך השואה, ולפני שנפטר ביקש להיקבר בבית קברות יהודי. לאחר שמספר יישובים ברחבי הארץ סירבו לקבור אותו אצלם כיוון שהוא אינו יהודי, קיבוץ יד מרדכי הסכים, והיום קברו נחשב לחלק מהמוזיאון לשואה ולתקומה שנמצא בקיבוץ.
במלחמת יום הכיפורים שפרצה בשנת 1973 מאבד הקיבוץ ארבעה מחבריו - עוזי דגני, אבינועם מורדיש, דודו גאון ודני בירנבוים.
מאז תחילת שנות ה-2000 נאלצים חברי יד מרדכי להתמודד עם האיום התמידי של ירי רקטי מכיוון רצועת עזה, שהגיע לשיאו במבצעים 'עופרת יצוקה' (2009), 'עמוד ענן' (2012) ו'צוק איתן' (2014), כאשר לאורך השנים היו מספר נפילות בשטחי הקיבוץ שגרמו לנזק לרכוש.
לצד האיום הביטחוני מקיים קיבוץ יד מרדכי חיי קהילה תוססים ועשירים המשלבים טקסי חגים משותפים, קבלות שבת ואירועי תרבות מגוונים כגון הרצאות, הקרנות סרטים, טיולי קיבוץ ועוד, לצד ענף תיירות מרשים המביא מבקרים ותיירים מכל רחבי הארץ לסיורים בקיבוץ, ולצד תחזוק משק משגשג ומגוון. ענף גידול דבורי הדבש הפך עם השנים להיות מוביל בתחומו בארץ, וכיום הוא מורכב מהענף החקלאי עצמו, מחברה המתמחה בשיווק מוצרי דבש ותוצרת דבורה, וממרכז מבקרים למשפחות הנקרא 'בית הדבורה והדבש'.
ב-7 באוקטובר 2024, במהלך מתקפת הטרור של החמאס על יישובי הנגב המערבי, ניסו המחבלים לפרוץ אל תוך קיבוץ יד מרדכי. כיתת הכוננות של הקיבוץ בסיוע חוליית מג"ב שהייתה במקום נלחמו במחבלים שעות ארוכות, ומאוחר יותר הצטרפו ללחימה גם חטיבת הצנחנים ולוחמי ימ"מ. יחד הצליחו הלוחמים למנוע את חדירת המחבלים לקיבוץ. במהלך הקרבות נרצחו שני אזרחים תושבי שדרות שיצאו לריצת בוקר, וכשהחלה המתקפה הסתתרו באזור צומת יד מרדכי, ושלושה לוחמים מחטיבת הצנחנים. יום למחרת הקרבות התושבים התפנו מבתיהם באופן עצמאי והתכנסו במלונות בחדרה ובקיסריה. עם הזמן החלו אנשים לשוב לקיבוץ, וכעת כמעט כל תושבי יד מרדכי נמצאים שוב בבתיהם ועדיין נאלצים להתמודד עם איום המלחמה המתרחשת סמוך לביתם.
Comments