בשבעה לאוקטובר 2023 בשעה 06:30 חרב קיבוץ כפר עזה ועולמם של 950 תושביו. בסוף אותו יום נמנו 62 נרצחים וכ־ 20 חטופים, מהם 17 חזרו כעבור כחודשיים. חמישה עדיין שם בגיהינום.
ב־ 8.10.2023 התחיל הקיבוץ במסע חזרה הביתה, אל הבית שבגד, שמעל באמון שנתנו בו.
כמעט כל מה שהיה מוכר נעלם והקהילה השכולה והמוכה נדרשת לבנות הכול מחדש; את החברותא ואת הבית.

ב-7 באוקטובר נכבש קיבוץ ניר עוז במשך שעות ארוכות על ידי מחבלי החמאס. כרבע מקהילת הקיבוץ הקטן נרצח או נחטף. תושבי ותושבות הקיבוץ נלחמו על חייהם בבתיהם וברחבי הקיבוץ, כאשר מסביב יריות, ניסיונות פריצה לממ"דים, ושריפת בתיהם על תושביהם. מעבר לפגיעות החמורות בנפש נגרמו לקיבוץ נזקים פיזיים רחבי היקף. מעל ל35% מבתי הקיבוץ נשרפו עד עפר. אלו שלא, נבזזו והושחתו. חורבן - אין מילה אחרת לתאר את מה שעבר על הקיבוץ וקהילתו.

שורדי הקיבוץ פונו לפתרון דיור זמני עד לשיקום הפיזי של הקיבוץ. שיקום הדורש התמודדות עם שאלות הנגזרות מהטראומה קולקטיבית. ספר זו נועד להוות תיעוד מחקרי של ההיסטוריה של הקיבוץ שהוקם ב-1955 על ידי ילידי הארץ ובוגרי חברות נוער. מטרת התיעוד היא לספר את סיפורו של הקיבוץ ודרכו לאפיין את הזיכרון הקולקטיבי הקהילתי. זכרון שהבנתו וזיקוקו הום נדבך משמעותי ומאחד בתהליך השיקום.

תיעוד ההיסטוריה של הקיבוץ שנחרב יתרום לידע הנוגע לשיקום קהילות בעלות מאפיינים ייחודיים. על ידי התעמקות בחוויות הספציפיות והקולקטיביות של בני ובנות הקיבוץ ישפוך הספר אור על החוסן, ההסתגלות והדינמיקה הקהילתית, חלק בלתי נפרד מהנרטיב התרבותי - ישראלי. ניתוח הבניית הזיכרון הקולקטיבי יעזור לחשוף את האסטרטגיות שאותן נוקטות קהילות בהתמודדות עם טראומה ובנייה מחדש, ויציע עוד שכבה של הבנה של הממדים ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים של חיים שהשתנו ב-7 באוקטובר.

באפריל 2022 פורסם ספר מחקרי באנגלית הנקרא
Routine Emergency: The Meaning of Life for Israelis Living Along the Gaza Border (Palgrave Macmillan).
כעת מתבצע מחקר המשך, בעקבות אירועי 7 באוקטובר. יעודכנו ממצאי מחקר ההמשך, ותתבצע השוואה בין הממצאים לפני ואחרי השבעה באוקטובר. משתתפים מרואיינים שהשתתפו במחקר המקורי כדי לשמוע על חוויותיהם האישיות, המשפחתיות, הקהילתיות והלאומיות בשבעה באוקטובר ומאז, ומה הם חושבים כיום על הנושאים שדיברו עליהם בראיון הקודם. בגלל הרלוונטיות של המחקר לקהל הישראלי, על שני חלקיו – לפני ואחרי 7 באוקטובר – הוחלט להוציא לאור את המהדורה החדשה של הספר שתהיה נגישה גם לקהל קוראי עברית .

מטרת המחקר של המחקר הקודם הייתה לספק הבנה הוליסטית לגבי משמעות החיים עבור תושבים בעוטף עזה, אזור של מלחמה מאז 2001. המחקר שהתבצע בגישה איכותנית התבסס על 34 ראיונות עומק עם תושבים מהקיבוצים והמושבים, ומהערים שדרות, אשקלון ונתיבות. כמו כן, הוא גם כלל ניתוח של כ – 60 פוסטים וסרטונים מהרשתות החברתיות שתושבי האזור יצרו ופרסמו בפומבי.

ה- 7 באוקטובר שינה את עולמנו. הטרור ששטף את העוטף – והשפיע לעומק ולרוחב גם על ישראל כולה – דורש מאתנו ללמוד מה קרה, לתעד את מה שקרה, להבין את מה שקרה, ולשתף הבנות אלו עם הקוראים הן בארץ והן בעולם. אנו רואים חשיבות רבה באיסוף וניתוח עדויות מאנשים שעברו את התופת, ובפרסומים מחקריים שיתעדו את שאירע ואת ההשלכות של האירועים ברמות האישיות, המשפחתיות, הקהילתיות והלאומיות. על פי ספרות מחקרית, חלק מיכולות ההתמודדות וההתאוששות האישיות, הקולקטיביות והלאומיות של אנשים מהטראומות ובנייה מחודשת של החברה, כרוך בהזדמנויות לשתף אנשים במה שעבר עליהם.

בנוסף לחשיבות המחקר, יש לנו גם תחושה של שליחות מאחר שמחקר זה מהווה הזדמנות נדירה להציג את הפרספקטיבות המורכבות של תושבים מעוטף עזה לפני ואחרי ה- 7 באוקטובר.

הספר הוא מעין "צילום רנטגן" להוויה המורכבת והקשה של קהילות עקורות, קהילות שכולות, קהילות קיבוציות שבוחרות להמשיך בחיים בתוך מציאות רוויית סימני שאלה ואי וודאות, ומקנה הד, מבע וניב לתקופה סוערת וקשה זו, של אחרי שבעה באוקטובר.
הספר מבוסס על סדרת מפגשים מעוררי השראה עם חברי הקיבוצים שדומה שאימצו את דברי ברנר: "אף על פי כן" ומנסים, מתוך תהומות היגון, השכול, הכאב והזעם, להמשיך לקיים קיבוץ, להמשיך לקיים קהילה, להמשיך את "הרוח הקיבוצית".

"כל מקום שהשיחה באה על מילואה במהותה, ושני המשוחחים שנפנו זה אל זה באמת, מגלים את עצמם ללא כבישת דברים ומנוערים מכל חפץ מראית – שם שרויה ברכת יצירה משותפת מופלאה, שאין כמותה בשום מקום אחר. [...] הבין אנושי פותח לפנינו את שאינו בר פתיחה בכל דרך אחרת" (מרטין בובר, 'בסוד שיח').

כ'כוחו של ניגון' כך כוחה של שיחה. השיחות הקבוצתיות היו כואבות, טעונות, מעשירות, תוך ערבוב בין רגעי תקווה ויאוש, אמונה וספק. בכולן ניתן היה לעמוד על "סוד הקסם הקיבוצי" על הכוח המפרה והמעצים של קהילה, על חוסן הקהילה להתמודד עם משבר כה מטלטל וקשה.

קיבוץ ניר עוז עבר טראומה קשה ביום שבת ה 7.10. בין השאר, הקיבוץ עבר חורבן עמוק ברמה הפיזית. חלק ניכר מן הבתים וממבני הציבור נשרפו ונפגעו. חורבן המחייב תהליך בינוי חדש של הקיבוץ.
כחלק מהתהליך זה עלה הצורך להשלים ידע רב למתכננים בתחומים כמו שיקום אזורי אסון, חזרת קהילות למרחבי טראומה, זכרון ומורשת והבנה כיצד בונים קיבוץ מחדש לקראת אתגרי המאה ה-21. לשם כך גויסו 14 חוקרים מתחומים רלוונטיים, שקיימו מפגשים שבועיים עם צוות המתכננים של פרויקט הבינוי מחדש. שיאו של תהליך החשיבה היה כנס משותף שהתקיים בקיבוץ מורן ובו הציגו החוקרים את תוצרי התהליך לצוות המתכננים ולוועדת התכנון והבינוי של הקיבוץ.
צוות המתכננים שמוביל את השיקום מחדש של ניר עוז: מייזליץ כסיף רויטמן, סקורקא אדריכלים, ארא אדריכלות נוף וחברת הניהול מסד עוז. בכנס המסכם של ארוע מעגלי הידע השתתפו גם חברי ועדת התכנון והבינוי של ניר עוז.

אירועי 7 באוקטובר מגלמים בתוכם רבדים שונים שמתחברים לנימי ההתיישבות בגבולות הארץ. כל קיבוץ, מושב ועיר – עולם ומלואו. אמיתות ומוסכמות נבחנות מחדש, ההיסטוריה מוארת באור אחר, סימן שאלה מונח על העתיד. בתוך השדה הזה, דומה שיש הרבה סיפורים שצריך לספר מחדש.
אחד מאותם סיפורים הוא של קיבוץ זיקים, השוכן בסמוך לרצועת עזה, מצפון, סמוך לים. ב-7 באוקטובר הותקף הקיבוץ, אך ניצל בזכות כיתת הכוננות. כל סביבתו, מחוף הים, דרך הבסיסים הסמוכים לו והדרכים המובילות אליו, הפכה לגיא הריגה. כמו בכל אחת מאותן נקודות שהותקפו באות יום, הסיפור מתחיל הרבה קודם.
זיקים הוא קיבוץ של השומר הצעיר, שעלה לקרקע ב-1949, על חורבות הכפר הפלסטיני חרביה. עוד מראשיתו נשא בתוכו את המורכבות של שאלת 1948, כאשר אחד מהמבנים המרכזיים בקיבוץ הוא בית הקיץ של משפחת הנכבדים עלמי. סימבוליות נוספת של זיקים היא היסטוריית הפילוג הפנימי המאפיינת את התנועה הקיבוצית – עוד לפני העלייה לקרקע סבל הקיבוץ מקרע אידאולוגי שהוביל לעזיבת חברים.
לאורך השנים התמודד עם בעיות ביטחוניות, לצד תהליכי שינוי חברתיים שהפכו אותו לבעל מבנה ייחודי, עם מורכבות משמעותית: קיבוץ שיתופי שהוא חלק מקהילה מופרטת. מתוך המורכבות הזו הוא נכנס ל-7 באוקטובר.
פרופ' אלי צור, חבר זיקים מזה שישה עשורים, פורש את הסיפור של ביתו, מנקודת מבט מחקרית, ושוזר בה את הזווית האישית שלו. דרך תחנות בזמן נגלה סיפור מרתק על קיבוץ ששוכן במקום היפה ביותר, וגם המסוכן ביותר, ומנסה להגשים את עצמו דרך האתגרים שניצבים מולו לאורך המסע.

מטרת המחקר היא להתחקות אחר התהליכים שעוברים הקיבוצים בעקבות הפינוי ועד לאחר חזרתם ליישובי הקבע. נבדוק את הגורמים התורמים ליכולת ההתאוששות של הקהילה, ועד כמה הקהילה מצליחה לחזור לשגרת החיים או ליצור שגרה חדשה בשלבי
הביניים ובחזרה לישוב הקבע.
הזמן הממושך של הפרה מוחלטת בשגרת החיים יכולות להביא להתפוררות הקהילה הקיבוצית. לכך שיתר יותר משפחות עוזבות את האתרים בהם משוכן הקיבוץ ובוחרות בפתרונות פרטניים. לא ברור (אף להם) אם ישובו לביתם הקיבוצי. מטרת המחקר היא לבדוק את הגורמים המסייעים ליכולת ההתאוששות של הקיבוץ והקהילה הקיבוצית ולאתר את הגורמים המאיצים את החלשת הקיבוץ ולכן גם את הסיכוי להתאוששות.
המחקר יעסוק בשני היבטים – ההיבט ההתנהגותי וההיבט התודעתי, וינסה למצוא את הקשר בין שני היבטים אלה. ההתנהגות: כיצד מתארגנת הקהילה הקיבוצית במקום הזמני מבחינת תפקוד מוסדות הקיבוץ, עסקי הקבוץ, עבודת החברים, הניהול הכלכלי והחברתי של הקיבוץ, קיום ענפי השרות השונים, התקשורת הפנים ארגונית, תרבות חגים וטקסים. האם לאחר החזרה לישוב הקבע חוזרים לדפוסים טרם הפינוי או מאמצים פרקטיקות חדשות.
התודעה: חוסן הקהילה, תחושת קהילה, אמון בהנהגה ובחברים, זיקה לקיבוץ בתוך כך יבחנו ההשפעות של עצמת הפגיעה, אופי פינוי – במלון, בקיבוץ אחר, בניין בעיר, מידת הפיזור של הקהילה ומשך הזמן מהפינוי עד לחזרה לנקודת הקבע. מוקדי המחקר יהיו: האתגרים המרכזיים ודרכי ההתמודדות עימם בכל אחד מהנושאים הבאים:
1. התארגנות ויכולת לשמור על מבנה הקהילה ותפקודה בכל שלב.
2. חוסן הקהילה, המחויבות לקהילה ויכולת ההתאוששות של הקהילה בכל שלב.
3. השפעה של כל אלה על הנכונות לחזור לישוב הקבע ועל היכולת לקיים קהילה יציבה במקום הקבע.
ביישובי הדרום (עוטף עזה) אנו חוקרים קיבוצים שרוב אוכלוסייתה פונתה למקום אחד. ביישובי הצפון (גבול לבנון) אנו חוקרים קיבוצים שהתפזרו למקומות שונים.

שבעה באוקטובר 2023 מסמן את האסון הגדול ביותר שאירע בישראל מאז קום המדינה. המאורעות שהתרחשו פגעו בעיקר ביישובי המגזר הכפרי לאורך הגבול בדרום, ובהמשך, ביישובי הגבול בצפון כתוצאה של ירי בלתי פוסק אל היישובים. בדרום ובצפון פונו היישובים למרכזי פינוי מה שהוסיף על האתגרים הקשים ועל עוצמתה של הטראומה הקולקטיבית בעקבות האסון.
הניסיון בעולם בסיוע ראשוני ושיקום במצבי אסון מלמד על כוחן של הקהילות הקולקטיביות לאמץ את מרכיבי החוסן הנטועים בהן - להתמודדות ולצמיחה מתוך האסון.
העקרונות שיוצגו כאן מבוססים על התערבויות של עזרה ראשונה פסיכולוגית לאנשים שחוו אירועי טראומה
Brymer et al., 2006; Hobfoll, 2007; Kobasa, 1987) ). על בסיס העקרונות הללו נבנו מודלים לבניית חוסן במצבי דחק שונים המסייעים ליחידים, למשפחות ולקהילות להתמודד עם אסונות. נתמקד בהרצאה במרכיבים שלקהילות הקיבוציות יש איכויות ייחודיות באספקתם כגון: תחושת שליטה, מחוייבות, אִתְגוּר, שייכות, לכידות, תמיכה וסולידריות.
נציג את העקרונות הקהילתיים שמסייעים להתמודדות עם האסון ונביא דוגמאות פרקטיות מהניסיון שנרכש בעולם ומהניסיון המקומי בישראל המלמד על שימוש בעקרונות ההתערבות בטראומה ופיתוח החוסן כדרך להחלמה, לשיקום ולצמיחה.

ותיקי עוטף עזה חיים מזה שנים במציאות טראומטית מתמשכת, שמקורה באיום טרור מתמיד. ההצטלבות בין מציאות זו לבין אתגרי ההזדקנות מגבירה את הסיכון לפתח תחלואה נפשית ופיזית. מחקרי עבר מצאו שוותיקי הקיבוצים בעוטף עזה הפגינו תחושת חוסן ודיווחו על פחות סימפטומים פיזיים ונפשיים מאשר בני גילם בעיר. ממצאים אלה הוסברו ע"י הגישה האקולוגית לחוסן, המדגישה את חשיבות מקום המגורים בהתמודדות עם אירועי לחץ, ויוחסו למאפיינים הייחודיים של הקהילות הקיבוציות, בראשם סולידריות ותמיכה. אולם האירועים הקיצוניים של ה-7/10 מטילים צל כבד על חוסנם של וותיקי הקיבוצים בעוטף, בעיקר בקיבוצים שנפגעו במעגל ראשון. הטראומה הקיצונית, על רקע שנים רבות במציאות טראומטית מתמשכת, זמן קצר לאחר אתגר הקורונה, ולצד קשיי ההזדקנות – מאיימים לדלדל את כוחות ההתמודדות של וותיקי הקיבוצים ומגבירים את פגיעותם. לצד זה, השבר העמוק שחוות קהילות הקיבוצים שנפגעו מאתגר את יכולתן לתמוך בוותיקים, כפי שעשו לפני ה-7/10.
על רקע זה, בולטת קבוצה מצומצמת של וותיקים מקיבוצי העוטף שנפגעו קשות ב-7/10 שחזרו להתגורר בקיבוצם בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל. החזרה לקיבוץ תחת סיכון ביטחוני ובהעדר תשתיות חברתיות ופיזיות, החיים לצד מראות קשים שעלולים לעורר מחדש את הטראומה, וזאת על רקע שכול, דאגה לחברים ובני משפחה חטופים, וחולשת הגוף המזדקן - מבטאים חוסן יוצא-דופן. המחקר הנוכחי, המצוי בראשיתו, יתחקה אחר מנגנוני החוסן של קבוצה ייחודית זו באמצעות בחינת הנרטיבים האישיים שלהם. ממצאי המחקר יאפשרו לפתח התערבויות לחיזוק החוסן של וותיקי הקיבוצים בעוטף עזה, ובמידה רבה גם בצפון, בצל המשבר חסר התקדים שפוקד אותם.